על להטביות, פחד, והחברה שלנו 

"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא" (ויקרא יח כב). מכאן הכל התחיל. האיסורים הדתיים היוו את המנוע ואת הזרע שנטמן והתפתח של השנאה והסטיגמטיזציה של הלהט"ביות והפיכת צורות חיים מיניות ומגדריות שונות לסטייה. אפילו עם הפתיחות והמאבקים של התנועות הלהט"ביות שונות לשיוויון ולהכרה, החברה שלנו מאופיינת עדיין בהטרוסקסיזם גורף. הטיעונים הפוליטיים והמוסריים שנשמעים כנגד זכויות כגון נישואים הומולסביים או זכויות אימוץ לזוגות להט"ביים כוללים קלחת צבעונית של טענות לגבי שלמות המשפחה, טיעונים דתיים שונים,  טיעוני "מדרון חלקלק", ודומיהם. זה לא סוד שהמין האנושי מאופיין בקסונפוביה ושנאת זרים בולטת. מהסברים פסיכולוגיים של פחד מהשונה ומה"לא-אני" ועד הסברים סוציולוגיים או מדיניים של פחד מהשתלטות ותפיסת משאבים כלכליים וחברתיים על ידי קבוצות אחרות, הדיון על הבעיות מסוג זה של החברה האנושית הוא אינסופית.

פוקו מלמד אותנו שני דברים משמעותיים בהקשר של מיניות שונה. הראשון הוא החשיבות של השיח על המין. המיניות היא משהו שהוא אוניברסלי והוא חלק בלתי נפרד מההוויה האנושית, וחלק מיחסי הכוח הקיימים בחברה צריכים לקבוע בשיחים השונים שליטה ומעקב על תחומים שונים, והמיניות, בתור משהו בלתי נפרד מהאדם, היא חלק משמעותי משליטה זו. ה"אחר" המיני, שכולל מלבד הלהט"ביות מגוון צורות אחרות של "סטייה" מינית, משמש כמוקד של משטר השליטה המינית. החברה מטבעה רוצה שעירים לעזאזל, והמיעוטים השונים, בכללם המיעוט של המיניות והמגדריות, הם מושא מושלם לשנאה קולקטיבית. הדבר השני שפוקו מלמד אותנו הוא המדיקליזציה של הסטייה, והפקדת הכוח בידיהם של "מומחים" שונים כגון הפסיכולוגים והפסיכיאטרים, שבכוחם להחליט מה "שפוי" ומה "משוגע". המאמר של כלנית צאלח על הבניה של הומוסקסואליות במדורי ייעוץ בעיתוני נוער מדגים בצורה יוצאת דופן את הנחותיו של פוקו לגבי משטור המיניות. הצורה שבה התייחסו אל נטיות הומולסביות של הצעירים הייתה כסוטה וכדבר שיש להפנות אל המומחים השונים ואל השיח המדעי, יחד עם הכחשה והסתכלות על הדבר כ"בעיה" וכ"שלב בר חלוף" שהם חלק מתהליך ההתבגרותי. ההפיכה של ההומולסביות כתופעה פתולוגית אובייקטיבית מדגימה את בורותה של החברה בהקשר של השונות המינית בפרט והשונות בכלל. נקודה נוספת שמעניינת להתייחסות היא ההעלמה הגמורה של ביסקסואליות וטרסג'נדריות, שלא מרשים להם כלל להיות חלק מהמודעות הקולקטיבית, כאשר גם כיום הראשונה מוכחשת לחלוטין והשנייה מסומנת באופן רשמי כפתולוגיה מוחלטת. ככלל, בני האדם מפחדים מהשונה. והשונה בדבר האינטימי ביותר מההוויה האנושית- המיניות, מייצר פחד גדול אף יותר.

ביבליוגרפיה

צאלח, כלנית. (2006). "רוב הסיכויים שזכרון העבר יישכח כלא היה: הבניה של הומוסקסואליות במדורי ייעוץ בעיתוני נוער" בתוך: סוציולוגיה ישראלית ז' ע"מ 317-350.

פוקו, מישל. (1997). ההיסטוריה של המיניות. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.